לא הצליחו התובעים לשכנע את השופט גד מינא, כי יש להשתיק את האתר של ועד נפגעי אקסליון. ביקש מהם כב’ השופט מספר פעמים להציג ולו ידיעה אחת כוזבת באתר האמין, ולא עלה בידם. שאל השופט את גרוזמן, במה פרסומי האתר שונים מפרסום על מעללי אקסליון ב-דה מרקר. ענה על זה גרוזמן ברוב חוכמתו:

❞אני לא מגייס רק בארץ, התחקיר בדה מרקר הוא בעברית. אני מגייס באירופה, והאתר הזה הוא באירופה, יש לנו גופים,… הם אומרים: ‘אנחנו מוכנים’, וברגע שנכנסו לאתר, הם אומרים לי: ‘מוטי, תקשיב, אנחנו מקבלים 100 בקשות לשבוע, לא רוצים להתעסק עם זה‘.❝ (מצוטט לפי פרוטוקול הדיון בבימה”ש ב-3.12.24).

ברור, כי סירב השופט לבקשת נמירובסקי וגרוזמן.

אוליאנסקי, שמייצג את עצמו, שכנע את בית המשפט לבטל את צו העיקול, ולשחרר את דירתו. בימה”ש פסק גם הוצאות משפט לטובתו. בהחלטתו לבטל את העיקול, כתב רשם בכיר מיכאל שפטל: 

❞התובעים [נמירובסקי את גרוזמן] ככל לא עברו את המשוכה הראשונה וכלל לא עמדו בנטל המוטל עליהם לשכנע אותי בקיומה של עילת התביעה – אף לא לכאורית… לא רק שהתובעים לא צירפו לתביעתם ראיה כלשהי, ולו מינימלית, שיהיה בה כדי לתמוך בגובה הנזקים הנטענים, אלא אף לא טרחו לפרט בגוף התביעה, כיצד חושב סכום הנזק❝ (מצוטט לפי החלטת ביהמ”ש ב-18.02.25).