
אחרי שנפרד משותפו המפוקפק מוטי גרוזמן, מספר ולד נמירובסקי למשקיעים, איך הוא לא הבחין בזמן, מיהו מוטי באמת, ואיך שמוטי דפק את נמירובסקי עצמו, ואיך שנמירובסקי עובד 16 שעות ביום, כדי להוציא ממוטי את הכסף של לשקיעים, שהוא, נמירובסקי, גייס לפרויקטים של מוטי. ואיך הוא כבר מסדר את הכל על דרך הישר.
אנחנו, ב-וועד נפגעי אקסליון, למדנו קצת על "עברו המפואר" של ולדיסלב נמירובסקי - איש עסקים בסדר גודל בינלאומי.
נמירובסקי שהה כ-20 שנה במוסקבה, שם הוא הקים את Fortune Capital - ברוקר השקעות וביטוחים בחו"ל, ללקוחות ברוסיה. כשחבר נמירובסקי לגרוזמן בשנת 2019, והתחיל לשווק את הפרויקטים של אקסליון, הוא היה כבר ברוקר השקעות מצליח, והרבה בזכות Park First - "המוצר שאסור לסרב לו".
Park First זאת השקעה במקומות חניה בשלוש שדות תעופה בבריטניה: גטוויק, לותון, גלזגו, מוצר פיננסי של Group First הבריטית, בבעלות איש עסקים טובי סקוט ויטאקר.
החל מספטמבר 2013 קרוב ל-100 סוכני נמירובסקי מכרו השקעות במגרשי חניה בתנאים פנטסטיים*:
רווחיות: 7–12% בשנה בליט"ש
נזילות: ניתן למכור את החניה בכל עת
אמינות: המשקיע מקבל תעודת בעלות על המגרש חניה וכן מניות בחברת הניהול, שעליהן הוא מקבל דיבידנדים
סף כניסה נמוך: עלות בסיסית של £25,000 (כ-2.2 מיליון רובלים), עם אפשרות לרכישה תנאים מיוחדים
אין צורך לעזוב את מוסקבה: ניתן לערוך עסקה במשרדי Park First במוסקבה, לקבל מסמכים בדואר. ההכנסה מההשקעות תועבר לחשבון הבנק שלכם
*מתוך הפרסום של נמירובסקי.
אז רק פראייר גמור היה מסרב להצעה מפתה כזאת, נכון?
במיוחד כאשר הובטחה תשואה קבועה של 8% לשנה בשנתיים הראשונות, והשנה הראשונה שולמה מראש מיד לאחר הרכישה!
כפי שסיפר נמירובסקי עצמו בתור הנציג הרשמי של Group First ברוסיה למגזין פורבס הרוסי בפברואר 2016, "הצ'ק הממוצע של הרוסים הוא £200,000, ובכל חודש מגיעים כמה עשרות לקוחות חדשים".
בשנת 2017 לאחר התערבות הרשות להתנהלות פיננסית (FCA) הבריטית הסכימה Park First להפסיק לשווק את המוצר כה מצליח שלה. בהצהרת ה-FCA נאמר:
“אנו סברנו כי מדובר בתוכניות השקעה קולקטיביות, שיכולות להיות השקעה בסיכון גבוה. רק חברות ואנשים מורשים יכולים להפעיל או לקדם אותן. בהתחשב בנסיבות המקרה, לא ננקוט פעולות נוספות בשלב זה, אך שומרים לעצמנו את הזכות לפעול במידה ויופיעו נסיבות המחייבות זאת.”
אך, למרות הסכמתה הפורמלית עם FCA, המשיכה Park First לשווק את השקעותיה, גם באמצעות נמירובסקי ברוסיה.
בנובמבר 2019 פתחה FCA בהליכים משפטיים נגד טובי ויטאקר וחברת Park First. בתביעה דרש הרגולטור לפצות 4,500 משקיעים שהשקיעו 230 מיליון פאונד בחניות. דובר FCA אמר “כי התוכנית קודמה לציבור באמצעות הצהרות כוזבות או מטעות. הנתבעים הצהירו כי משקיעים יכולים לצפות לתשואה של 10% בשנים השלישית והרביעית להשקעתם, ו-12% בשנים החמישית והשישית. FCA טוענת שלנתבעים לא הייתה כל הצדקה אמתית להצהרות אלה, אשר היו שקריות או מטעויות. הנתבעים גם הציגו את ההשקעות כבעלות ערך הגבוה ב-25% ממחיר המכירה, בהתבסס על הערכות שווי חיצוניות. עם זאת, הנתבעים היו מודעים לכך שהערכות השווי התבססו על תשואות לא ריאליות.”
כבר בשנת 2021 דווח כי הרשות להתנהלות פיננסית מתכננת לתבוע עוד 25 מיליון ליט”ש מטובי סקוט ויטאקר. הרגולטור כבר הצליח לקבל 33 מיליון פאונד ממכירת החניון של החברה בנמל התעופה לותון, אך, גם אם העסקה האחרונה עם ויטאקר תכובד במלואה, המשקיעים עדיין יישארו בהפסדים כבדים. קורבנות התוכנית, ש-FCA גינתה כלא חוקית, הגישו תביעות בסכום של כ-150 מיליון פאונד, אך מקורות המקורבים לפרשה טוענים כי סך ההפסדים עשוי לעלות על 200 מיליון פאונד.
לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?כאמור, נמירובסקי המשיך לשווק את Park First גם כאשר FCA החל בהליכים ראשונים נגד החברה. אז ואם הוא לא ידע? אולי ויטאקר הסתיר ממנו את הסיפור עם FCA?
התשובה לשאלה זאת נמצאת בכתבה הנ”ל של פורבס. בה דיווחה הכותבת, כי עוד בשנת 2009 טובי ויטאקר, מייסד Park First, היה הבעלים של הברוקר הכושל Dylan Harvey Residential. הוא אז גייס 6.5 מיליון ליש”ט מ-500 משקיעים תוך שנתיים עבור פרויקטים מגורים במנצ’סטר, אך התמוטט בעקבות המשבר הכלכלי. לאחר מכן, הוא ניהל את חברת הייעוץ הפנסיוני We Find Any Pension, אשר FCA הצהיר עליה כי פעלה ללא אישורים מתאימים.
ספק אם נמירובסקי לא קרא את הכתבה בה הוא צוטט.
בינואר 2018 הגיע נמירובסקי למשרדי Group First יחד עם לולה צ’ינייבה, יד ימינו ב-Fortune Capital, לפגישה עם טובי ויטאקר. כשהם חזרו, הפכה לולה צ’ינייבה לנציגה הבלעדית של Group First במקום נמירובסקי, ואילו נמירובסקי עצמו ירד מהראדרים בכל הקשור ל-Park First לגמרי: Park First נעלם מאתר האינטרנט של Fortune Capital, נמירובסקי הפסיק להציג אותו אישית. לולה המשיכה לשווק את ההשקעות בחניות באנגליה עד קיץ 2019, בעצם עד להגשת תביעת FCA נגד Park First ובעליה.
כאן ראוי לציין פרט נוסף חשוב, שיכול להסביר את דביקותו של
נמירובסקי ל-Park First. מעבר לקלות השיווק, המוצר גם זיכה את הסוכן בעמלה של 30% (על פי The Times). אם באמת השקעה ממוצעת של לקוחות Fortune Capital בחניות Park First עמדה על 200,000 ליט”ש, כפי שטען נמירובסקי, אז מדובר ברווח של 60,000 לעסקה. אנחנו לא יודעים, כמה עסקאות עשה נמירובסקי וצ’ינייבה, אבל, אם נניח לרגע, כי כל סוכן של נמירובסקי הביא עסקה אחת בלבד, אז מדובר כאן ברווח לא מבוטל של 6 מיליון פאונד.
מי היה עוצר מכונת המזומנים כזאת? הרי נמירובסקי הוא בסך הכול סוכן מסכן, שנתקל באיזה ספק מפוקפק. מה הוא היה יכול לעשות?